בעת שאנו עומדים בשמחת חתן וכלה תחת החופה כולנו שרים בהתרגשות " אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי..." אך האם באמת אנו זוכרים את ירושלים את המקדש? חז"ל מלמדים אותנו ששכחת המקדש זהו דבר שחוזר על עצמו לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל ויש בזה סכנה עצומה. כך לגבי יעקב אבינו שלאחר שחלם את חלומו במקום המקדש הוא נודר נדר שכאשר ישוב בשלום מלבן הארמי, הוא ישוב למקום המקדש לעבוד את ה' "...והאבן אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וגו'" אךיעקב מאחר מלקיים את נדרו ומבאר המדרש שעל כן באים עליו צרות גדולות, ממשיך המדרש " אמר הקב"ה עד מתי יהא צדיק זה לוקה ואינו מרגיש באיזה חטא לוקה, הריני מודיעו... אם אתה מבקש שלא יגיעוך עוד צרה קום עלה בית אל ועשה שם מזבח לאותו מקום שנדרת לי שם נדר... מיד ויאמר יעקב... נקומה ונעלה בית אל."ו
כך גם בדוד המלך על אף שדרש בכל לבו את בית המקדש, הקב"ה בא אליו בטרוניה על כך שלא כבש את מקום המקדש, כפי שאמרו חז"ל " אמר לו המקום את היבוסי סמוך לפלטורין שלך לא הורשת, היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה". ובסוף ימי דוד אנו שוב רואים את הסכנה הגדולה שבדבר "ויסף אף ה' לחרות בישראל..." שנהרגו עשרות אלפי איש מישראל במגפה על מה ולמה? אומר הרמב"ן על מה היה הכעס "...שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה... ואין מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כעניין שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה..." כך מבואר גם במדרש שמואל - "כל אותן האוכלוסין שנפלו לא נפלו אלא על ידי שלא תבעו בבניין בית המקדש". כלומר מבואר היטב הסכנה שבדבר שכחת המקדש. כך כתב מרן הרב אליהו זצ"ל "....ידועים דברי הרמב"ן שהקצף שהיה על ישראל בימי דוד המלך, משום שהם לא התעורר לבניין בית המקדש. מי יודע אם הצרות המתרגשות ובאות על עם ישראל בדורנו לא נובעות מזה שאנו אדישים לנושא הר הבית." על כן ראוי שנתעורר לפעילות בנושא הר הבית והכנת הלבבות לבנין בית המקדש כולנו מתפללים ונושאים עינינו שייבנה עוד בזמננו אנו.כ