הרב נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל - האם ניתן לעלות להר הבית כיום

עליה להר הבית בימינו - הרב נחום אליעזר רבינוביץ ', ראש ישיבת' ברכת משה, מחבר פירוש 'יד פשוטה' על ה'יד-החזקה 'לרמב"ם, ושו"ת' שיח נחום ': ג

אתר ישיבת 'ברכת משה' - מעלה אדומים. ג

 

שאלה: האם ניתן לעלות להר הבית? ג

תשובה: בענין זה הדברים ידועים וכבר דשו בהם רבים, ונעיר בקצרה. ג

דברי הרמב"ם ברורים (הלכות בית הבחירה ז, טו): ". ומותר להכנס טמא מת ואפילו המת עצמו..." "הר הבית מקודש ... אין זבין וזבות ונדות ויולדות נכנסין לשם " ג

וראה הלכות בית הבחירה (ח, ז): "אירע קרי באחד דברים, הולך במסיבה שתחת הקרקע, שהמחילות הפתוחות להרוס את הבית לא נתקדשו, וטובל, וחוזר ...". והוא ע"פ פסחים (סז, ב): "דאמר רבי יוחנן: מחילות לא נתקדשו, ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות". ג

 

את השאלה השאלה יש בה שני סעיפים: ג

א) האם תוכל להיטהר מאותן הטומאות המונעות כניסה להרוג את הבית? ג

ב) האם יכולה לברר היכן הוא שטח הר הבית שבוודאי אינו חלק מן החיל והעזרות? ג

והנה באשר לשאלה הראשונה, אפילו אם נחוש להחמיר בכל הספיקות - דהיינו שמא הוא טמא בזיבה גדולה, ואין טבול יום נכנס להר הבית, ואין להכניס כלים טמאים להר הבית ועוד - הרי ניתן לספור ז', ויטבול במעין מים חיים המטהר מטומאת זיבה, ויזהר מקרי, וימתין להערב שמש ויעלה למחר, וליתר שאת יטבול גם ביום לפני הכניסה, וגם יטביל בגדיו וכליו מראש כך שלא יכניס דבר טמא בטומאות האסורות בהר הבית. אמנם כמובן, עדיין ישאר טמא מת וספק מחוסר כיפורים, אבל זה אינו מעכב להיכנס להר הבית כנ"ל.ג

ברם למעשה, מי שלא ראה זוב ממש, אינו חושש לזיבה אלא הולכין אחר הרוב, שרוב בני האדם אינם זבים. וצריך להיטהר רק מטומאת קרי בלבד ולכך מספיקה טבילה במקוה, ואין צריך מים חיים. לפיכך: צריך לטבול במקוה קודם כניסה להר הבית, ויזהר שלא יישן אחר הטבילה משום חשש שמא יראה קרי.ג

אשר לשאלה השניה, ישנה מחלוקת בין החכמים על גבולות החיל והעזרות, אבל לכל הדעות ברור שאם אדם הולך בתוך החומות צמוד ממש לחומות העכשוויות, אין ספק שאינו נכנס לשטח החיל והעזרות. ואפילו יתכן שישנם שם שטחים שאינם קדושים אפילו בקדושת הר הבית בלבד, וראה מאמרו של ידידי הרה"ג יצחק שילת שליט"א (תחומין ז, עמ' 512-489).ג

כבר קבע הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (ז, א-ד): "מצות עשה ליראה מן המקדש שנאמר ומקדשי תיראו...ואיזו היא יראתו? שלא יכנס אדם להר הבית במקלו או במנעל שברגליו...או באבק שעל רגליו...ואין צריך לומר שאסור לרוק בכל הר הבית...ולא יכנס לו אלא לדבר מצוה...יוצאין מן המקדש כמו שפוסע אחר תפלה לאחוריו, כל זה ליראה מן המקדש".ג

לכאורה יש כאן כפילות שלא לצורך: פתח תחילה "ואיזו היא יראתו?", ופתח שוב "כל זה ליראה מן המקדש". ברם לכאורה היה מקום לחשוב שמצוות יראה אע"פ שהיא מצוות עשה מתקיימת בשב ואל תעשה. כלומר, מי שאינו מתקרב למקדש כלל ואינו נמצא בסביבתו ודאי שאינו פורץ שום גדר ובכך קיים מצוה זו. אבל אין לפרש כך. מצות יראה היא מצווה חיובית המתקיימת בקום ועשה (וכעניין מצוות יראה לגבי הורים וכן לגבי השי"ת). כלומר, רק מי שנתקרב למקום המקדש ונכנס עד למקום שמותר להיכנס ונזהר שלא לפרוץ הגבולות ומקפיד על ההלכות המוזכרות במצוות 'יראה' – כגון: מסיר נעליו לפני הכניסה, חוזר לאחוריו ביציאתו והוא הדין למי שטובל לקראת עלייתו. בכך מקיים את מצוות העשה של יראה.ג

וכתב שם (הלכות ה-ו): "לא יקל אדם את ראשו כנגד שער מזרחי של עזרה...מפני שהוא מכוון כנגד קדש הקדשים וכל הנכנס לעזרה יהלך בנחת במקום שמותר לו להיכנס לשם, ויראה עצמו שהוא עומד לפני האדון ה' שאמר 'והיו עיני ולבי שם כל הימים', ומהלך באימה ויראה ופחד ורעדה שנאמר 'בבית -להים נהלך ברגש'. ואסור לכל אדם לישב בכל העזרה...אף על פי שהמקדש היום חרב בעוונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבנינו לא יכנס אלא למקום שמותר להיכנס שם, ולא ישב בעזרה, ולא יקל ראשו כנגד המזרח...שאף על פי שחרב בקדושתו עומד".ג

ולהלן שם (הלכה יא) הוא מסביר: "ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער נקנור כמחנה לוייה, ומפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה".ג

אמנם בודאי התפילה בהר הבית שהוא שער השמים היא מצוה גדולה, ומקרא מלא דיבר הכתוב (מלכים א ח, לג-לד): "ושבו אליך והודו את שמך והתפללו והתחננו אליך בבית הזה ואתה תשמע השמים".ג

אלא לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, ואם ח"ו תהא תפילתו מן השפה ולחוץ וכמצות אנשים מלומדה ר"ל, מי יערוב לו שלא על כך נאמר 'מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי?' לפיכך, יזהר אדם מאוד מאוד, ולפענ"ד זאת היא אחת הסיבות שכמה גדולים נמנעו מלהורות היתר לעלות, ואף נמנעו בעצמם לעלות מפני הפחד והיראה כי מה נורא המקום הזה. ברם, כזאת מצאנו גם במצוות כיבוד ויראה להורים. מצינו בגמרא (קידושין לא, א): "אמר ר' יוחנן, אשרי מי שלא חמאן" פירש רש"י שם: "שאי אפשר לקיים כבודם ככל הצורך והוא נענש עליהם". ברם הגמרא שם מסבירה מיד: "ר' יוחנן כי עברתו אימו - מת אביו; ילדתו - מתה אמו". כלומר, אדם שנתיתם מאביו ואמו ר"ל מתנחם בטיעון הזה שלכל הפחות לא יכשל בעבירה על מצוות כיבודם ויראתם, שהרי הוא מופקע ממצוה זו. אבל אוי לו לבן אדם כזה. כך אנו בגלותנו נתרחקנו מארצנו וממקדשנו ולא יכולנו לעלות ולעמוד לפני ה', התנחמנו בכך שהופקענו ממצוה יקרה זו - אלא שבכך על כל פנים ניצלנו מלהכשל בעבירה על המצוה.ג

אולם אין ספק שרק מי שנכנס להר הבית והוא מודע כי הוא עומד לפני מחנה שכינה, מסוגל להרגיש את יראת הרוממות שנצטוינו עליה 'מקדשי תיראו'.ג 

וכה הם דברי רבינו הגדול בספר המצוות (עשה כא): "הציווי שנצטוינו ליראה את הבית הזה הנזכר מאד מאד, עד שנקבע לו בלבנו מקום היראה וההערצה, וזו היא מוראת המקדש והוא אמרו יתעלה 'ומקדשי תיראו'".ג

וגם שם הוא חוזר על כך: "וזה חובה לעולם אפילו בזמננו זה שהוא חרב". וכבר הובא לעיל שבכל הזהירויות הנמנות, האדם מקיים מצוה זו.ג

הרי מבואר כי כאשר אדם נכנס להר ונוהג בזהירות הראויה ופורש ממקום שצריך לפרוש - אז מקיים בכך מצוות יראה, אבל אם אינו בא לשם כלל אין זה אלא כמתעלם ממצוות מורא מקדש ואין בכך לא יראה ולא כבוד. וכבר הורה לנו במשלו הנפלא (מורה ג, נא): "מי שהגיע עד כדי שנכנס לרחבת החצר ונמצא עם המלך במקום אחד והוא חצר המלך...", אשרי מי שהגיע למדרגה זו.  ומאידך, אין הוא משבח את "הפונים לחצר המלך להכנס אליו אלא שלא ראו כלל חצר המלך...הם עמי הארץ העוסקים במצוות".ג

אמנם יש להקפיד על ההלכות הנדרשות לעולים להר הבית, ובוודאי שמי שעולה יש לו ללמוד אותן, ואלו הן העיקריות:ג

א) טבילה והקפדה מדיני חציצה - הואיל ובטומאת קרי אסור לשהות בהר הבית - לפיכך, חייב לטבול במקווה מי שרוצה לעלות להר הבית כדי להיטהר מטומאה זו. לזאת צריך טבילה וטבילה דווקא, ולא תועיל שפיכת ט' קבין שנהגו לתפילה. וצריך להקפיד שלא תהיה בגופו שום חציצה ולפני טבילתו יברך, ואל יטבול אלא פעם אחת בלבד טבילת כל גופו כראוי.ג

ב) העליה במנעלי בד - בענין מנעלים כבר נתבאר שנעלי בד דינם כגרביים ולא כמנעל ובכך גם אין אבק ברגליו.ג

ג) מורא מקדש בעת הליכתו - כגון אי הפנית הראש, חוזר לאחוריו ביציאתו.ג

ד) כבר כתבתי בספרי שו"ת שיח נחום (סי' לח) שמי שעולה להר הבית במקומות המותרים ודאי צריך לקרוע, אך אין צורך לקרוע פעמיים על הכותל ועל הר הבית, ויאמר הפסוק ישעיה סד, ט-י: 'בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה'. הכל כמבואר בהלכות תעניות ה, טז.  וישפוך שיחו לפני ה'.ג

 :לסיכום

לפענ"ד העובדה שיהודים רבים אינם עולים למקום המקדש מעודדת את אויבינו לחשוב שכבר נתיאשנו ח"ו ממנו, וגם המנהיגות החלשה שלנו סבורה שלא אכפת לאף אחד אם ח"ו יוותרו על מקום מקדשנו.

לפיכך, יש להוסיף בהעלאת המודעות לחורבן בית מקדשנו במעשים, וצריך לעלות להר הבית ולהלך היכן שמותר, מתוך הקפדה הן בעת הכנות ההלכתיות לעליה, והן בעת ההליכה בהר הבית ושמירת מורא מקדש ובכך נקיים מצות עשה ומקדשי תיראו

בחסדי ד' זכינו לראות בבנין ירושלים, אולם עומדים אנו כחסרי אונים מול ההר השומם, והשכינה שלא זזה משם מבודדת כי אין הבנים פוקדים את חצרות ה'. והמשורר הא-להי קורא לנו: בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהלה