תקומת ישראל כעם היושב בארצו עם גוף חזק ועוצמתי גם צבאי גם כלכלי היא עובדה מוגמרת, אך כעת אנחנו בבלבול זהות גדול וכאשר עם ישראל מנותק מעצמו, הרי שהוא נופל לשפל עמוק.. 

בשביל לפתור ולהביא את השינוי המיוחל צריך להתקדם בכל המישורים כמובן, אבל הנביא ממקד אותנו שהשפיץ של הבעיה הוא חסרון הרוח ולכן עיקר הפתרון צריך להיות בשורש, להרים את הדגל של המקדש והר הבית

לצערנו אויבינו יודעים זאת לפעמים אפילו יותר טוב ממנו, אפשר לראות שלמרות שהם מרכזים מאמצים בדרכים שונות נגדנו הם תמיד אבל תמיד קושרים זאת עם ה שפיץ עם הר הבית (עם אל אקצא) עם הרוח. תזכורת כואבת לכך ראינו ממש עכשיו במבצע האחרון וגם לא מזמן ב"שומר החומות". הרוח, הדלק שהניע אותם בין אם זה ערבי מ עזה מהגדה או אפילו בערים המעורבות היה הקשר להר

זו לא הפעם הראשונה שהדבר קורה, כבר היינו בסרט הזה

בתקופת השופטים היה גם מציאות נוראה וחז"ל מלמדים כי היציאה ממנה מגיע דווקא מפעולותיו של אלקנה, העליות שלו למקום המשכן המלוות בהסברה והעלאת המודעות לנושא בקרב הקהילות בהם הוא עובר בדרך הם אלו שקובעות את המציאות בשטח ומעוררות את עם ישראל לקודש, הם גם מזכות אותו ב ילד (שמואל) אשר עתיד למשוך למלך את מי שממנו יצא שושלת המלוכה שתבנה את המקדש בפועל

ואכן נוכחתי לראות לאחר מספר שנים בהם אנחנו עוסקים בסוגיה ועולים כישיבה שההתקדמות בהר, עלייה של יותר יהודים בטהרה, מחזקת את התשוקה לקודש ולמקדש, והשיח סביב הר הבית נשמע יותר ויותר בתודעה הציבורית עד אשר היחס של המשטרה עצמה השתנה והריבונות חזרה, יותר שעות לעליה תפילות ושיעורים באופן קבע, ואנשי הוואקף כבר בקול ענות חלושה.

חז"ל תיקנו לנו זמן מיוחד בשנה לכוון את הלב למען בית המקדש, שמכוחו נדרוש ונתאמץ למען בניין הבית כל השנה. זכות ומצווה גדולה להיות שותפים בדרישת ציון ובנין ירושלים כל השנה עלידי תמיכה באברכים צדיקים שמוסרים את חייהם יום יום למען גאולת מקום מקדשנו (ושלוחו של אדם כמותו).