אנחנו רגילים לחשוב, שבסוף, ממש בסוף כאשר יבוא משיח ואליהו הנביא וייפתרו כל הבעיות, אז נזכה לבניין בית המקדש, בסוף נזכה לגאולה. אך ההאמת היא שבית המקדש הוא ההתחלה ולא הסוף! חז"ל מספרים לנו שכאשר חרב בית המקדש, רבים לא רצו להמשיך לחיות, אמרו כי אין כל טעם בחיים בלי בית מקדש. וכי כל זה למה? כשנתבונן בתרי"ג מצוות נראה כי למעלה ממאתיים מצוות תלויות בבית המקדש כלומר שלא ניתן למעשה להתחיל לקיים את כל מצוות התורה בשלמות ללא בית המקדש ואם כן לא ניתן לעבוד את הקב"ה ולהתקרב אליו באמת כי בשביל להידבק בחי החיים ולזכות לגאולה צריך לקיים את כל התורה והמצוות ובשביל לקיים אותם מוכרח לכתחילה שיהיה בית המקדש זהו למעשה תנאי. ועל כך אמרו חז"ל "כיוון שגלו ישראל ממקום אין לך ביטול תורה גדול מזה"ל
לכן המחשבה שבית המקדש הוא בסוף, כאילו שאנחנו במירוץ החיים ושנגיע לקו הסיום של המירוץ שם נמצא בית המקדש בטעות יסודה כי בית המקדש הוא ההתחלה, זה למעשה היכולת שלנו להתחיל לעבוד את השם באמת ולשמור את כל התורה והמצוות. ועל כן אנו מצווים לעשות כל אשר לאל ידינו על מנת לזכות לקיים את כל התורה. הזוהר הקודש ממשיל את הגאולה לאדם שהיה בחדר חשוך וכאשר אנו רוצים להוציאו לאורה, צריך לפתוח את הפתח לאט לאט על מנת שלא יסתנוור. כך גם הגאולה באה לאט לאט ובשלבים על מנת שנוכל לקבל את האור הגודל של הגאולה. אך היא באה אלינו כפי השתדלותנו והבקשה האמיתית שלנו. כדברי רבי יהודה הלוי " ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ייכספו אלי ישראל תכלית הכוסף"ג