ימי בין המצרים, ימים בו אנו חושבים רוצים ומבקשים במיוחד את בית המקדש. חז"ל מלמדים אותנו שלאחר חורבן הבית הראשון, הקב"ה מתגלה בנבואה אל יחזקאל ומראה לו במראה הנבואה את בית המקדש העתידי ומצווה אותו ללמד את עם ישראל לפרטי פרטים את בניית הבית. יחזקאל תמהה מאוד ואומר לקב"ה, דווקא עכשיו כשהם יוצאים לגלות את אומר לי זאת? בעוד שבעים שנה כאשר ישראל ישובו חזרה לארץ אז יהיה הזמן להודיע להם, אך מדוע ולמה לומר להם זאת עכשיו? הקב"ה עונה ליחזקאל תשובה מדהימה וכי בגלל שבניי בגולה יהא בניין המקדש בטל? דווקא כעת שהם בגלות הם מוכרחים לעסוק בלימוד המקדש. ולמה? כי כשעוסקים בזה אני מחשיב להם כאילו בית המקדש קיים!כ
העיסוק בבית המקדש, מעורר את הלב לדרוש את המקדש. הלימוד כיצד בונים את בית המקדש, כיצד מקריבים, וכיצד באים למקום המקדש נחשב להם שהם מקיימים ממש. הגמרא שואלת מנין לנו שצריך לעשות זכר למקדש? ומביאה את הפסוק "ציון היא דורש אין לה" מכאן שצריך לדורשה כלומר יש מצווה מיוחדת ללמוד ולדרוש את ענייני המקדש אפילו כשהוא חרב. כך מבאר הרב קוק בשו"ת 'משפט כהן' את החשיבות הגדולה ללימוד הלכות מקדש וקודשיו "...החלק הנכבד הזה שישועתנו בו תלויה, מהביאו לידי המעשה המיוחד לו, על כן קבעו חכמים זכר למקדש" כלומר: הכוח להביא אותנו לקיום המצווה הגדולה של בית המקדש נעשה על ידי לימוד ההלכות וענייני המקדש ומכוח לימוד זה זוכים שהקב"ה משרה עלינו את ההארה הרוחנית התיקון והכפרה כאילו בית המקדש כבר קיים, פלא פלאים!כ